פַּחַד מָוֶת / דליה רביקוביץ'

שׁוֹכֶבֶת עַל הַגַּב
מִזְרוֹן, סָדִין, שְׁמִיכה וְחֹם הֵם מִבְטַחָהּ.
הַזְּעִירוּת שֶׁלָּהּ תּוֹפֶסֶת שְׁלִישׁ מִטָּה
אוֹ קְצָת פַּחוֹת,
וְרֶבַע מִגָּדְלָהּ שֶׁל הַשְּׂמִיכָה.
הִיא מְרוּצָה.
שׁוֹלַחַת יָד אוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם
בִּתְנוּעָה חַסְרַת מַמָּשׁ
בְּלִי הִתְכַּוְּנוּת.
רַגְלֶיהָ בְּקִפּוּל שְׁרִירִים מְכֻוָּצִים
מִזְדַּעְזְעוֹת קְצָת. לִפְעָמִים
הַבֶּטֶן מַכְאִיבָה וְהִיא בּוֹכָה
בְּקוֹל עוֹלֶה יוֹרֵד
עוֹלֶה וּמִתְגַּבֵּר.
הִיא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיָּחִישׁוּ לָהּ עֶזְרָה.
לֹא יְכוֹלָה לזוּז.
אֵינָהּ יוֹדַעַת לְהַבִּיעַ אֶת עַצְמָהּ
גַּם אֵין לָהּ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַבִּיעָן.
אִם לֹא יָחִישׁוּ לָהּ עֶזְרָה
נִדְמֶה לָהּ שֶׁתָּמוּת.
וְהִיא בְּטוּחָה
שֶׁפָּחַד כְּמוֹ שֶׁלָּהּ הוּא פַּחַד שֶׁאָדָם עוֹד לֹא יָדַע
בְּלִי שְׁהִיּוֹת יֵשׁ לֶאֱהֹב אוֹתָהּ,
לְהַאֲכִיל לְלֹא דִּחוּי, לָגַעַת בָּהּ בַּעֲדִינוֹת
אֵין בָּהּ קֻרְטוֹב שֶׁל אֹרֶךְ רוּחַ,
לֹא בּוֹטַחַת בֶּעָתִיד.
חוֹבָה לְהַעֲנִיק לָהּ זְכוּת קְדִימָה.
יֵשׁ לָהּ פְּחָדִים מְטֹרָפִים שֶׁל עֲזִיבָה.
בְּעוֹד שָׁנָה, חֲצִי שָׁנָה
אוּלַי תַּגִּיעַ לְמַצַּב שֶׁל יְשִׁיבָה
תִּצְמַח כְּמוֹ בְּהַכָּרַת טוֹבָה.
אַחַר-כָּךְ בִּזְהִירוּת וּבַחֲשַׁשׁ
הִיא תְּוַתֵּר מְעַט וִתּוּר בִּלְתִּי מֻרְגָּשׁ
וְעוֹד וִתּוּר. סוֹצְיָאלִיזַצְיָה הִיא כִּוּוּן
בִּלְתִּי נִמְנַע.
וְלִפְעָמִים, תִּינֹקֶת סַרְבָנִית,
הִיא לֹא תּוּכַל,
הִיא לֹא תּוּכַל לָזוּז.
אִם יַנִּיחוּהָ לְבַדָּהּ
הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא תָּמוּת,
הִיא מַרְגִּישָׁה שֶׁיִּתְרַחֵשׁ מִקְרֶה נוֹרָא.
אִם לֹא יַחֲזִיקוּ בִּי הֵיטֵב, הִיא מַרְגִּישָׁה
מֵתָה אֲנִי.